שימור המורשת של סנדלי גומבה: הקשר של פטהייה לתרבות יורוק ולמלאכת יד מסורתית

מורשת המוטבעת בעור בפטהייה

בלב שכונת ג'ומהורייט של פטהייה, בית מלאכה קטן בגודל של חמישה מטרים רבועים בקושי שומר בשקט על מלאכה עתיקה - הכנת סנדלי גומבה. צורת אמנות זו היא חלק מושרש עמוק בתרבות היוֹרוּק של האזור, המסמלת קשר נצחי בין מורשת לאומנות נעליים.

האומן ומלאכתו

טונהאן אויסל, המוכר על ידי משרד התרבות והתיירות כאמן מלאכת יד מסורתית, מייצר בשקדנות סנדלי גומבה ונעלי תימני מהשחר והלאה. התצוגה הפשוטה אך המפתה של בית המלאכה שלו מזמינה עוברי אורח - מקומיים ומטיילים כאחד - להעריץ הנעלה המאזנת פשטות, נוחות ומסורת.

סנדל הגומבה קשור קשר הדוק לאזור טֶקֶה, המשתרע על אזורים באנטליה, בורדור, איספרטה, מוגלה, איידין ודניזלי. נותרו מעט אומנים המתמחים באמנות מורכבת זו, ואויסל הוא בין השומרים האחרונים על מורשת זו, ומציג את עבודתו בירידים ופסטיבלי יוּרוּק טורקמני הן בארץ והן בחו"ל.

אומנות בעבודת יד שלוקחת זמן

כל זוג סנדלים מיוצר בקפדנות במשך כעשרה ימים, בעבודת יד מלאה מעור הגב של שור. בחירה זו של חומר מבטיחה שהנעליים לא רק חזקות וטבעיות אלא גם מועילות לבריאות כף הרגל והמפרקים.

סנדלים כאלה הם אידיאליים ללבוש יומיומי ומותאמים במיוחד לטיולי הרים בשילוב עם גרביים מסורתיים, ומספקים נוחות ועמידות כאחד.

אתגרים למורשת בזמנים מודרניים

למרות המשקל התרבותי של הסנדלים, המלאכה נאבקת נגד אתגרים מודרניים. ירידה בעניין בקרב הדור הצעיר מאיימת על המשך המסורת העתיקה הזו, בדומה למקצועות אומנותיים ותיקים אחרים, כולל ספרים, חייטים ופחחים.

עם זאת, ההתלהבות לשמר מורשת זו נותרה גבוהה. גרסאות מיניאטוריות של סנדלי גומבה הפכו למזכרות יקרות עבור תושבים ותיירים כאחד, ומספקות גשר קטן אך משמעותי בין העבר להווה.

קולות מהקהילה

• סיבל דורל, מבקרת מאנקרה, שיבחה את המלאכה, וטענה בצער שלא יכלה למצוא את המידה שלה, היי